ילד קטן ורך שרק נולד

רואה לראשונה את העולם

אך הוא חי שנייה אחת ויחידה.

בשנייה הזו, כולם – ללא יוצא דופן – אימו, אביו, משפחתו המורחבת, עולם ומלואו, ואפילו האל שלמעלה

מסתכלים עליו ומתמוגגים מאושר.

פרח נדיר עד מאוד

ואפשר לראותו רק בלילות בהם הכול מכושף

אך זהו היפה מכל הפרחים

שאם לא היה מעליב אחד מהוריו

היה נשאר סתם פרח רגיל.

וכשהרגע מגיע –

נראה כאילו הזמן עוצר מלכת

גם הוא, כמו כולם, שוכח להמשיך את עבודתו ומוכרח להעיף מבט בפרח-הילדי והרך בשנים.

לשתות ממנו – מהים שעוצר לרגע את גליו – לשתות ממנו לרוויה.

לגימה ועוד לגימה.

וכשהרגע נגמר, הכל חוזר לסורו –

אמא ואבא חוזרים להיות שחקנים יריבים,

אלוהים חוזר להתעסק בענייניו,

הזמן ממשיך לזרום קדימה

והים מגלגל את גליו לכל האורך –

אך אף אחד מהם לא ישכח את הרגע

והם עוד יפגשו – ברגע הבא.

ב-0:45 (רוני פרייס, הרגע עצמו ב-0:51-0:50 ובשידור נוסף ב-1:02) ו-10:43 (קמבה ווקר, הרגע עצמו ב-10:47-10:48, בשידור נוסף ב-10:55, ב-11:02 וב-11:07 ) נמצא ה'רגע'.